אהבה שאינה תלויה בדבר 

אנחנו מחפשות אהבה. מחכות לה בכל פינה, נשים מחפשות את בן הזוג האולטימטיבי. מתלבשות יפה , מתאפרות, מרזות, נוסעות לקברי צדיקים,  פותחות בקפה, פותחות בקלפים. עושות מדיטציה,  קוראות במדורי זוגיות, נכנסות למאגר הפנויים באינטרנט, הולכות לחדר כושר. מגיעות לפסיכולוג, ובעיקר מדברות על החיפוש.
במסע הזמן שלי, לאחר שפסעתי גם כן בנתיב- ללא המוצא, החלטתי פשוט להפסיק.  להפסיק את החיפוש, את ההליכה אל... להפסיק את כל הפעולות החיצוניות, ובמקום לפעול, להירגע.
החלטתי שדי לי, די לי מעצמי.  קבלתי החלטה להקרין סרט אחר במסך, סרט נוכח, מקבל, סרט אוהב, הקרנת בכורה שלי בבימת- היקום. המסך עלה ואני בהחלטתי הנועזת פסקתי. אינני עושה תנועה אחת מיותרת שאינה באה ממהותי. "הישיבה" במקומי  הביאה אליי תחושה גדולה של סיפוק והנאה,  השכל לא הפסיק את עבודתו, וניסה לפתות אותי להתנהגויות מסוימות. גם בהן הבטתי, ולא זזתי ממני, הרי קבלתי החלטה... הימים חלפו וככל שנכנסתי לתוך ההוויה התמלאתי באהבה כל כך גדולה אליי, אל נשיותי, אל בטני, אל ידיי, התמסרתי לכל היופי הזה שנקרא אהבה, היופי שמוכל בתוכי, גיליתי אותו יום ביומו, הבנתי שזהו הנתיב שלי, הנתיב שעלי ללכת בו. לאהוב אותי, את עצמי, את נשיותי, את תחושותיי, רגשותיי, להיות שם עבורם.  בכל התקרבות שכזו, גיליתי  ש"אם אין אני לי מי לי ". פניתי לשם פנייה חדה, ככל שהתקרבתי אליי, גאה בי רצוני לשתף , לחלוק, גאה בי הרצון לאהוב. ימים חלפו  וליבי יצא אליי, אל מקורי, אל הפלא שבנוכחותי, התקרבתי יותר ויותר לפליאה  שבדבר. פתאום הפכתי ללא ברורה מאליו לעצמי, הערכתי את הנשימה, את החיוך, את המגע, הערכתי את הליכתי , גופי שניתן לי בבריאותו, פניי, הקמטים הקטנים , הצחוק , גיליתי את שחי בי, הפכתי אני לאהבה.
לא נכנעתי לרצון הגשמי שלי . הפסקתי את אותו הרצון לקבל מיד, ועכשיו מה שאני בוחרת , הנחתי לו לאגו הלא מסופק שלי . הנחתי לכמיהה בזוגיות שתבוא למלא חלל. ויתרתי על אותו החלל לטובת מילוי ממלאותי שלי, מחיי שמתקיימים בי ללא תנאי.
כך יום ביומו, קמתי , שמתי לב אלי, אל רצונותיי, אל עצמי. הבטתי בתוכי, ועסקתי בשינוי שעלי לעבור, עסקתי בלחפש את השלום בין כל חלקיי.
החיים הביאו "דמויות גבריות " אלי, בכל אחד מהם מצאתי חסר. אותם אלו שמאוד רציתי , היו עסוקים ולא פנויים בדרך כלל כאלה שלא מרגישים רק חושבים. הבטתי בכולם. כאבתי, מדוע האחד שלי אינו בה. מה מעכב אותו? החזרתי תמיד אלי את השאלה , מה מעכב אותך? הבטתי, למדתי ובעיקר שחררתי, ובקשתי להמשיך. בקשתי מבוראי לעסוק בתיקוני עד שורש נשמתי, לכוון את מיתרי כך שכשאפרוט בהם הצליל ישמע אחד. המסע "מאין אני לי מי לי" אל "אין עוד מלבדו", הרגשת הדרך , הרגשת הנקודה מביאה אותי כל כך קרוב למקום שבו אינך יכול עוד לחפש. תחושה שהכול מתואם להפליא. דרך שכוחה אינו תלוי בנסיבות , בתירוצים , ברצונות, דרך שיודעת את עצמה. זוהי דרך האהבה המוחלטת. כאשר אתה פוגש בה , אתה יודע שזוהי אהבת נצח. אהבת עולם. החיפוש , החלל, ושאר הדברים שבהם הורגלתי ללכת הופכים הם עצמם לחלל. רק להיות. רק להרגיש, רק לאהוב. זוהי תפקידה של האהבה הגדולה. כמו אמא . ברגע שאתה רוכש את התכונה , היא ואתה אחת. אינך יכול להסירה . היא מתקיימת מכוחה שלה . כך האהבה.ברגע שאתה רוכש אותה בפנימיותך, היא פועלת דרכך.
כאן במקום הזה , מצאתי אמת גדולה עבורי, המנוחה הנפלאה בלדעת שהחיפוש אינו כורח המציאות. להיפך, ככל שאנו יותר שקטים, ופנויים, פנויות במקרה שלנו, כך גדל הסיכוי לאהבה.
לתת את כל האהבה שבעולם, לעולם, בעצם הופך אותנו, לכלי שיכול לקבל חזרה.
לדעת שאינני צריכה "להתאמץ " לחפש בן זוג, אינני צריכה "להתחפש" אינני צריכה למצוא חן , לעשות עיניים, להתרגש מכאלה שאינני עומדת בציפיות שלהם.
אינני נדרשת לשום פעולה שתלויה במשהו. אלוהי בחר בי, ואני בחרתי בו חזרה.
זוהי ודאותי הגדולה ביותר, זוהי האהבה שבלעדיה כל דבר הוא זמני ובר חלוף. כאשר אני בוחרת אדם ממקורו מאלוהיו, ואני באה ממקורי מאלוהיי האהבה בייננו היא אהבה שאינה תלויה. זהו החיבור בין העולמות, מפגש בין שני אנשים שיודעים את הדרך ממנה באו ואליה ילכו. שנזכה כולנו להקים משכן , שהשכינה תשכון בו לעולמי עולמים. אמן.